קטגוריות
כתבות

בבל והחיפוש הרוחני

גם הגנב מתפלל אליו ממחבואו. האם הדתיה שחובשת פאה, בת מעל שמונים שנה, עשתה פסים בלקט הפאה. עשיתי זאת, היא אומרת, שמתי על ראשי לכבוד זכרה של בתי שהקפידה בקלה כבחמורה, ורק כשכעסתי עליו הבנתי שאין עוד מלבדו.

לפני שבוע חגג נכדי באיחור של שלושה שבועות את בר המצווה שלו. קורונה והסגר ושוב הסגר (למד שלוש פרשיות אהב את הראשונה, בנית המשכן, כסף וזהב, סיפר, וזהרו פניו).

בל"ג בעומר חגגו. קרא את פרשת אמור ושם על המירון אסון – שוד ושבר. רק בבוקר נודע, ובאותו זמן חבר יקר סיפר ששמונה יהודים שברו בשבת את שמשת מכוניתו והאבן פצעה את פניה של בתיה, אשתו. לא הפסיקו מעולם את זריקת הסלעים, יהודים טובים, חרדים. למחרת, אב שכול הכריז ואמר לא לשפוט, אין אשם, רק צער רב.

אני מאז קצת שוב חוזרת בליבי ואומרת: תלמידה טובה לא מפסידה שיעור. אומרת חיבור, ואוף, נמאס כל כך. סך הכל מעודכנת. אנחנו הרי דור ראשון של דור אחרון, ימות משיח, כך כתוב בספרי הנביאים. 

איך ינופצו בנים אל סלע, הכל קורה כמו שכתוב, ולכן רבי עקיבא צחק כשכל תלמידיו  עלו באש וגם אברהם לא התייאש, כי הרי בורא עולם אמר לו באופן אישי שבסוף תירשנה, אחרי גלות ושואה, גלות ושואה וכולם מגיעים מהמשברים אל רוחניות או חיפוש גבוה יותר.

סבלנות. 

אני כועסת. התלמידה הטובה שלא מפסידה שיעור, ויחד עם חברותי אומרת כל יום תפילה חדשה. "קשה עלי פרידתכם" הכל בגלל זה, וגם השכינה הגולה מתגלגלת בעפר וקוראת אל בניה לשוב אל היחד.

כל האיברים יבואו שלמים לדרוש בשלומה. היא תחבקם בלא אומר והוא יצחק ויגיד נצחוני בני, ויחזור מיד לשחק עם הלוויתן. לא תמיד אנו מכירים את הדרך, זו לא התחדשות עירונית פתח תקווה אלא התחדשות כוללת של כולנו מחדש ולכן נלך ישר- אל כדי שלא נחזור שוב לבבל.