קטגוריות
כתבות

מדינה עם משמעות

כשחושבים על מה שההורים שלנו והסבים שלנו השיגו זה מעורר השתאות. הם הקימו פה מדינה כנגד כל הסיכויים, מוקפים במדינות אויב עם מיליוני אנשים, נלחמים באימפריה הבריטית החזקה וכל זאת שנים ספורות לאחר השואה. אני יודע שהם היו חדורי מוטיבציה, היה להם ברק בעיניים, כל מה שהם רצו זה להקים מדינה יהודית על אדמת ארץ ישראל. החיים שלהם אז היו מלאי משמעות, הייתה להם משימה לאומית ענקית, מאתגרת שאיחדה את כולם. אפילו שהיו חילוקי דעות וגם מלחמות פנימיות, הרי שכולם הסכימו על אותה מטרה שחייבים להשיג אותה, זה נתן להם המון משמעות לחיים. 

גם לאחר שהוקמה המדינה האתגרים לא פסקו. מחסור במזון בשנות הצנע, מלחמות בלתי פוסקות מול צבאות חזקים שמנסים לחסל את המדינה הצעירה, אתגרי החינוך, קליטת עליה. רק מלחשוב על האתגרים יש כאב ראש. זו הייתה ללא ספק תקופה קשה אבל מלאת משמעו., עד היום אפשר להרגיש איך הם מחוברים מאוד למדינה ולארץ ישראל. כשמסתכלים מה נשאר מכל זה לנו ולילדים שלנו נראה שלא הרבה. הפכנו למדינה חסרת משמעות. יש לנו הכול, אבל שום דבר לא טוב לנו, בכל מדד – כלכלי, ביטחוני, מדיני, מצבנו היום טוב לאין שיעור ממה שהיה פעם, אבל איבדנו את המשמעות של המדינה, אין שום פרויקט שירתום את כולם יחד, לא פרויקט חברתי, לא קליטת עלייה, לא פרויקט חינוכי, אין שום שאיפה לעשות כאן משהו גדול באמת.

"החיים תחת משטר הצנע של שנות ה 50 היו שילוב של קשיים, תחושת שותפות ולא מעט בדיחות"

כשמאבדים את המשמעות של המדינה אז כל אחד מתחיל לדאוג לעצמו, כל אחד, שמשהו לא מוצא חן בעיניו, יוצא לרחובות למחות ולצעוק. כבר חווינו את זה במחאה החברתית של 2011 ועכשיו מגיע הגל השני של המחאה. מה השגנו ב-2011? שום דבר. אם לא נמצא לעצמנו משמעות במדינה, גם המחאה הזו לא תשיג שום דבר, חוץ מהגדלת השנאה והסכסוכים הפנימיים. יש לנו פרויקט לאומי מאתגר ביותר, הוא נקרא איחוד העם. כבר 2000 שנה הפרויקט הזה מחכה שמישהו ירים אותו ברצינות. זה אתגר לא קטן. בעצם זה אתגר עצום, כמעט כמו הקמת המדינה, אבל תחשבו כמה משמעות הוא יכניס לחיים שלנו, במקום הפוליטיקה הקטנונית, מריבות על כסף וכוח, סוף סוף יהיה לנו אתגר, רוחני, משמעותי. אחרי שנצליח המדינה תראה אחרת לגמרי, ממש אי אפשר יהיה להכיר אותה, כאילו הוקמה מדינה חדשה.